הטעות הכי גדולה שרוב הנשים עושות, משייכות את הרגש שלהן לבן הזוג.
כשאת מרגישה שהבן זוג שלך לא מספיק קרוב אליך או מתעלם ממך או לא מפרגן לך ופתאום הולך ולא אומר לך לאן או יכול לעבור יום שלם מבלי שהוא יכתוב משהו או יתקשר לשאול מה אכלת היום? כלומר מראה שהוא מתעניין בך ועוד.
זה מכניס אותך למערבולת של מחשבות טורדניות ולבועה של שליליות שגורמת לך לאיבוד אנרגיה ולאיבוד חיוניות.
חשוב להיות מודעת למצב ולשאול את עצמך, עד כמה המחשבות שעולות ומציקות לך הן תוצאה של המציאות או הדמיון שלך?
לפעמים התחושה שקיימת אצלנו, היא המקור למחשבה שיוצרת את המציאות ולא הפוך. ולכן אם אני לא מודעת לזה, אני "דוהרת" על נתיב אחד של מחשבות שמאיצות את ההידרדרות ביחסים בזוגיות מבלי בכלל לתקשר מול הצד השני ולוודא האם אכן מה שאת חושבת זה מה שהצד השני גורם לך באמת לתחושה, או שמא הרגש, יותר נכון חוסר הרגש, הוא קיים בתוך האינפורמציה של הנשמה שלך שמבקשת להשתחרר מאותו רגש והצד השני רק בא לשקף לך זאת. והוא בא לשרת אותך בזה. כלומר לעזור לך ולא לתת לך תחושה של קורבנות.
חשוב לי תמיד לדייק, לזהות ולאבחן את השורש מאחורי הסיסמה ולא רק את הסיסמה של "תאהבי את עצמך" או "תסלחי לעצמך", כשאת סולחת לעצמך זה אומר שאת תיקנת את עצמך וזה בעצם מאפשר לך להמשיך את המסע והדרך שלך בחופשיות.
למעשה הרגש זה התוצאה והצד השני לא הסיבה, הוא רק הסימפטום.
ברגע שתאתרי את השורש, ותביני מה הגורם לדפוס הזה, כל הסימפטומים יתחילו להיעלם ואיתם תגיע הזוגיות שאת משתוקקת לקראתה ומוכנה לאהוב ללא תנאי. ובכך את לומדת להיות יותר טובה ויותר נאהבת.
