אני מתרגשת כאילו אני הולכת לחתן את הבת שלי 
היא ישבה מולי, בת 33,
חיוך מושלם על הפנים ואמרה לי "אני לא מבינה למה אני עדיין לא מוצאת זוגיות."
אמרתי לה את מה שראיתי כבר בפגישה הראשונה: "השיעור שלך בעולם הזה הוא למצוא את החופש בכל מסגרת."
היא הביטה בי מופתעת: "זה מוזר… אף אחד מעולם לא אמר לי את זה, ועדיין חייכה חיוך מובך וכובש".
הרגשתי עליה שהיא קלילה וזורמת ובאמת הגיעה אליי אחרי שהיא ניסתה הכל ולא הלך לה כי היא לא הבינה ולא נגעה בחסם מהשורש.
ולפעמים מה שחוסם אותך הכי עמוק נראה בחוץ כמו הכוח הכי גדול שלך.
היא טיפוס מטבעה זורמת וחייכנית, אינטליגנטית, עצמאית, אבל עמוק בפנים, הנשמה שלה צרחה "אל תתקרבו" כי זוגיות = כלוב/כלא.
עבדנו על השאלה הכי מפחידה: "מה יקרה אם את תהיי בזוגיות?"
הפחד הגדול שלה התגלה והוא לאבד את החופש, את העצמאות, את מי שהיא.
ברגע שהבנו את זה והיא האמינה בי ובתהליך עצמו, הכל התחיל להשתנות ומשהו התחיל לזרום ולהשתחרר גם הברז מהעיניים והדמעות זלגו לבד בלי בכלל רצון ויכולת לעצור אותן.
וכל פעם ראיתי בעיניים שלה איך היא משוחררת יותר ויותר והלב נפתח והתדר השתנה.
וכמו שאני אומרת כשיש הבשלה של הנשמה, הריפוי מהיר ושזה בעצם איפשר לה להיות חופשייה גם בתוך אהבה.
אני זוכרת כבר אחרי הטיפול החמישי, זה קרה! היא פגשה אותו.
גבר מקסים ורגיש כמוה. שלא בא לכלוא אותה, אלא לעוף איתה הכי גבוה.
וכשהיא התקשרה להגיד שהם מתארסים, בכיתי כמו אמא שמחתנת את הבת שלה 
כי זה בדיוק מה שקורה כשאת מפסיקה לברוח מהחופש שלך ומתחילה לחיות אותו.
ואם גם לך זה קורה, תשאלי את עצמך:
איך החופש שלך מרגיש לך? מה הוא אומר על האהבה שאת באמת מחפשת?
ואני מזמינה אותך לשיחת מיקוד שיכולה לעזור גם לך.
תודה על האמון ועל הזכות 
